<h1>בה"ג הלכ' נחלות</h1>
<h2>דף יב:</h2>
פשיטא חלק בכורה וחלק פשוט יהבינן ליה אחד מצרא, חלק יבם מאי, אמר אביי היא היא, מאי טעמא, בכור קרייה רחמנא, רבא אמר אמר קרא והיה הבכור אשר תלד הוויתו כבכור ואין חלוקתו כבכור, יבם שקיל מנתא דמטיא ליה בפירא ושקיל מנתא דאחוה מדוכתא אחריתי דמטיא ליה.
<h2>דף לט.</h2>
אמר רבה בר רב הונא כל מילתא דמיתאמרה בתלתא לית בה משום עינא בישא, כי אזיל אמר לה למרה דהויא לה בפרהסיא.
<h2>דף קח.</h2>
יש נוחלין ומנחילין נוחלין ולא מנחילין מנחילין ולא נוחלין לא נוחלין ולא מנחילין, ואילו נוחלין ומנחילין האב את הבנים והבנים את האב והאחים מן האב נוחלין ומנחילין. האיש את אמו והאיש את אשתו ובני אחיות נוחלין ולא מנחילין. האשה את בנה והאשה את בעלה ואחי האם מנחילין ולא נוחלין. האחים מן האם לא נוחלין ולא מנחילין. (קי"ג.) ובני אחיות, תנא בני אחיות ולא בנות אחיות, למאי הילכתא, אמר רב ששת לקדם, והילכתא בנות האחין קודמין לבנות אחיות בנחלה.
<h2>דף קי:</h2>
וכי ירת אחי ואחי דאבא, היכא דמן אב אינון, אבל מן האם לא ירתין, כדתנן האחין מן האם לא נוחלין ולא מנחילין, דאמר קרא (במדבר כ"ז, י"א) ממשפחתו וירש אותה משפחת אב קרויה משפחה משפחת אם אינה קרויה משפחה, דכתיב (שם א', ב' ועוד) למשפחתם לבית אבותם. וברא הוא דירית לה לאימיה, ואם לבן לא ירתא דכתיב ממשפחתו וירש אותה.
<h2>דף קיא.</h2>
והם הכין דחזו בני למירת בנכסי אב הכין ירתין בנכסי אם, דכתיב (במדבר ל"ו, ח') וכל בת יורשת נחלה ממטות היאך בת יורשת שני מטות, אלא זו שאביה משבט אחד ואמה משבט אחר ומתו ויורשתן, אין לי אלא בת בן מנין, אמרת קל וחומר ומה בת שהורע כחה, דהיכא דאיכא בן ובת בנכסי האב בן ירית ברתא לא יריתא יפה כוחה בנכסי האם, בן שיפה כחו בנכסי האב אינו דין שיפה כוחו בנכסי האם, וממקום שבאתה, מה להלן בן קודם לבת אף כאן בן קודם לבת, ר' יוסי בר' יהודה ור' אלעזר ברבי שמעון משום ר' זכריה בן הקצב אמרו אחד הבן ואחד הבת שוין בנכסי האם דיו לבא מן הדין להיות כנדון, מאי היא, בן לא כתיב בנכסי האם בת היא דכתיבא, בן מקל וחומר הוא דאתי מבת, מסתייה לשוויה כבת, רב ושמואל דאמרי תרוייהו אין הלכה כר' זכריה בן הקצב.
<h2>דף קיד.</h2>
איתמר קניין עד מתי חוזר, רבה אמר כל זמן שבית דין יושבין, רב יוסף אמר כל זמן שעסוקין באותו עניין, והילכתא כותיה דרב יוסף.
<h2>דף קטו.</h2>
סדר נחלות כך הוא (במדבר כ"ז, ח') ואל בני ישראל תדבר לאמר איש כי ימות וגו' בן קודם לבת, כל יוצאי יריכו של בן קודמין לבת, בת קודמת לאחין וכל יוצאי יריכה של בת קודמין לאחין, האחין קודמין לאחי האב וכל יוצאי יריכן של אחין קודמין לאחי האב, זה הכלל כל הקודם בנחלה יוצאי יריכו קודמין. האב קודם לכל יוצאי יריכו, ולא מיבעיא היכא דשבק בני דאינון ירתין ליה אלא אפילו שבק בני ובנאתא בני ירתין בנאתא לא ירתן, מדקאמר רחמנא ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו, טעמא דליכא בן הא איכא בן ירית ואף על גב דאיכא בת.
ואי לית ליה אב למיתנא אחוהי ירתין ליה מקמי אחי דאבא, ובני אחי נמי קדמין לאחי דאבא, וכמה דאיכא יוצאי יריכן דאחי אינון ירתין ליה, דתנן וכל יוצאי יריכן של אחין קודמין לאחי האב, ותניא אין לי אלא אח, בן אח ובת אח ובן בת אח מנין, ת"ל אין לו עיין עליו. והיכא דליכא אחין ולא יוצאי יריכן אחי אבא ירתין, ואי ליכא אחי אבא ולא יוצאי יריכן מהדרינן על קרוב במשפחתו.
והיכא דשכיב ולא שבק לא בן ולא יוצאי יריכו ולא בת ולא יוצאי יריכה ואית ליה אחי למיתנא ואית ליה אבא, אבוהי ירית ליה אחוהי לא ירית ליה, דכתיב והעברתם את נחלתו לבתו וכתב בשארא ונתתם מאי שנא דכתיב בשארא ונתתם והכא כתיב והעברתם, הכי קאמר רחמנא עבור מאב ותן לבת, אבל ליכא בת אב קודם דתנן האב קודם לכל יוצאי יריכו.
והיכא דשכיב בן בחיי אביו ויש לו בן ויש לו אחיות, בן הבן ירית בת לא ירתא דירושה דבן היא, ואף על גב דשכיב ירתיה לאבוה בקבריה ומורית ליה להדין בריה, ולא מיבעיא בר ברא דהוא ירית מקמי ברתא דתניא ובן אין לו אין לי אלא בן, בן הבן ובת הבן ובת בן הבן מנין, ת"ל אין לו עיין עליו.
והיכא דליכא ירתי דבן בת ירתא מקמי אבא, ולא מיבעיא בת דקדימא לאבא אלא אפילו שכיבא בת בחיי אבוה ואית לה בן או בת אינון ירתין, וכמה דאיכא יוצאי יריכה של בת מהדרינן דאינון קדמין לאב, דתניא בת אין לי אלא בת, בת הבת ובן הבת ובן בת הבת מנין, ת"ל אין לו עיין עליו.
<h2>דף קטז:</h2>
והיכא דשכיב בכור בחיי אביו ושבק בני הנך בני שקלין חלק בכורה דאבוהון בהדי אחי אבוהון, דהכי אשכחן בבנות צלפחד, דתנן בנות צלפחד נטלו שלשה חלקים בנחלה חלק אביהם שהיה מיוצאי מצרים וחלקו עם אחיו בנכסי חפר ושהיה בכור נוטל שני חלקים. תניא (קי"ח:) (במדבר כ"ז, ז') נתן תתן להם זו נחלת אביהן, בתוך אחי אביהם זו נחלת אבי אביהם, והעברת את נחלת אביהן להן זה חלק בכורה, ר' אליעזר בן יעקב אומר אף נחלת אחי אביהן נטלו שנאמר נתן תתן להם.
<h2>דף קכב:</h2>
וכי שקיל בכור פי שנים בנכסי האב אבל בנכסי דאימא לא שקיל דכתיב (דברים כ"א, ט"ז) לו משפט הבכורה משפט הבכורה לאיש ולא לאשה.
אחד הבן ואחד הבת בנחלה אלא שהבכור נוטל פי שנים בנכסי האב ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם, והוינן בה מאי קאמר, אמר מר בר רב אשי הכי קאמר אחד הבן ואחד הבת שוין בנכסי האם כבנכסי האב, מה נכסי האב בן קודם לבת אף נכסי האם בן קודם לבת, וכן הלכה.
<h2>דף קכג:</h2>
ת"ר בכור נוטל פי שנים בזרוע בלחיים ובקבה ובמוקדשין, הניח להם אביהן פרה מוחכרת ומושכרת ביד אחר או שהיתה רועה באפר וילדה בכור נוטל בהן פי שנים, אבל בנה האב ונטע הבכור נוטל פי שנים.
<h2>דף קכד.</h2>
והיכא דשכיב ושבק בני וחד מינהון בכור הוא, שקיל תרין חולקין על חד מצרא, דכתיב (דברים כ"א, ט"ז) כי תהיין לאיש וכתיב (שם י"ז) כי את הבכור בן השנואה יכיר.
<h2>דף קכה:</h2>
אמר רב פפא הילכתא אין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק ואין הבכור נוטל פי שנים במלוה בין שגבו קרקע ובין שגבו מעות, במלוה שעמו פליגי.
והני מילי דשקיל פי שנים במוחזק אבל בראוי לא. ואם נכסי אינון דלא נפלו לאבוה מן כד הוה בחיי אבא דאבוה ובתר דמית הוא דירתינון, אי נמי בנה בתי ולא שלמינהו, נצב כרמי ולא אייתו פירי, לא שקיל פי שנים, ואי שבק אבוהון הלואה אי נמי אשבחו נכסי לאחר מיתת אביהם לא שקיל בהון פי שנים, דאמר רב פפא הילכתא אין הבכור נוטל פי שנים לא במלוה ולא בריבית, מאי טעמא, דכיון דבעידנא דשכיב אבוהון הלואה לא הוה גביה ושבח נכסי נמי לא הוה, לא שקיל בהון פי שנים, דבעינא בכל אשר ימצא לו וליכא.
ופסיק בשאילתא דבי מר רב יהודאי גאון ראובן הוה ליה בני וחד מנהון בכור ושכיב בחיי אבוהי ושבק בני וברתא קטנה ושכיב ראובן וישבק ממונא וקתבעין בני בריה דראובן חלק בכורה בנכסי דראובן, דינא הוא דשקלין בני בריה דראובן חלק בכורה ואף על גב דשכיב ראובן בחיי אבוהי. וברתא לית לה עשור נכסי אלא בנכסי דאבוה ואיבעו למישם לה ארעא וסלוקה בזוזי, שיימין לה ארעא ומסלקין לה בזוזי ויהבין לה כד מינסבא. אמר רב פפא הילכתא אין הבכור נוטל פי שנים לא במלוה ולא בקרקעות הבאות לאחר מיתת אביו.
<h2>דף קכו:</h2>
בכור דפלג בהדי אחיה בחדא ארעא ולא תבע בה פי שנים ושקל מנאתא כפשוט ולא מחי אחולי אחיל, לית ליה למתבע חלק בכורה בשארה, כי הא דמר זוטרא מדרישבא פלג בסנא [ג"א בקנא] דפלפלי בהדי אחיה בשוי ולא מיחה לסוף אתא קא תבע חלק בכורה, אתא לקמיה דרב אשי אמר ליה הואיל וויתרתה במקצת ויתרתה בכל הנכסים כולן. והילכתא יש לו לבכור קודם חלוקה.
והילכתא יכול האב לפטור את בנו פשוט במתנה כל שהוא שנאמר (דברים כ"א, ט"ז) והיה ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה, אבל בכור אינו יכול לפוטרו מחלק בכורה דכתיב לא יוכל לבכר, ותנן נמי האומר איש פלוני בני בכורי לא יטול פי שנים איש פלוני בני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום מפני שהתנה על הכתוב שבתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל, ותנן נמי המחלק נכסיו לבניו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להם את הבכור דבריו קיימין, מאי השוה, דאפילו לא יהיב ליה כפשוט אלא משהו דבריו קיימין, והוא דלא אמר בלשון ירושה דקתני ואם אמר לשום ירושה לא אמר כלום, אבל אם אמר בלשון מתנה שפיר דמי, והמחלק לשון מתנה הוא.
ומאן דפקיד מנכסיה לאחרים אי אמר בלשון ירושה לא קני אי אמר בלשון מתנה קני, דתנן כתב בין בתחילה בין בסוף בין באמצע לשום מתנה דבריו קיימין.
א"ר אמי טומטום שנקרע ונמצא זכר בכור הוא ואין נוטל פי שנים, דאמר קרא (דברים כ"א, ט"ז) והיה הבן הבכור בעינא בשעת הוויה בן וליכא. ובוכרא דזבין חולקיה מקמי דליפליגו לא הוו זביניה זביני, דשלחו מתם בכור שמכר קודם חלוקה לא עשה ולא כלום, אלמא קסבר אין לו לבכור פי שנים קודם חלוקה, והילכתא יש לו לבכור פי שנים. [פסק] ואלמון דנסיב בתולתא והוה ליה מינה בוכרא, בכור לכהן הוי דבפטר רחם תלא רחמנא, אבל לנחלה לא, דכתיב (דברים כ"א, ט"ז) ראשית אונו אונו ולא אונה.
<h2>דף קכז.</h2>
והיכא דאיכא בכור ופשוט דאיערבו להו ולא ידיע הי מיניהו בכור כותבין הרשאה זה לזה, ודוקא דהוה ידיע בכור מעיקרא ואיערב ליה בהדי פשוט, אבל בכור ופשוט דאיתילדו במחבה בהדי הדדי ולא ידיע בכור מעיקרא לא כתבין הרשאה, דדרש רבא שתי נשיו שילדו שני זכרים במחבה כותבין הרשאה זה לזה, א"ל רב פפא לרבא והא שלח רבין באיגרתיה דבר זה שאלתי לכל רבותי ולא אמרו לי דבר ברם כך אמרו משמיה דר' ינאי הוכרו ולבסוף נתערבו כותבין הרשאה זה לזה, הדר אוקים רבא אמורא עליה ודרש דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי, ברם כך אמרו משמיה דרבי ינאי הוכרו ולבסוף נתערבו כותבין הרשאה זה לזה, לא הוכרו כל עיקר אין כותבין הרשאה זה לזה.
<h2>דף קכז:</h2>
תניא יכיר יכירנו לאחרים. ותניא א"ר יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור, וכשם שנאמן אדם לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בן גרושה וחלוצה, וחכמים אומרים אין נאמן. והילכתא נאמן אדם לומר זה בני בכור הוא בן גרושה הוא ממזר הוא כרבי יהודה. והני מילי היכא דלית ליה להאי ברא בני (יבמות מ"ז.) אבל אית ליה להאי ברא בני לא מהימן, מאי טעמא, דכי הימניה רחמנא לאבא על בריה למימר ביה כל מה דבעי היכא דלית ליה לההוא ברא בני אבל אית ליה בני לההוא ברא לא מהימן אבא על בריה למפסלינהו לבני בריה כרבנן. ואמר רב נחמן (קידושין ע"ד.) שלשה נאמנין על הבכור אביו ואמו וחיה, חיה לאלתר, אמו כל שבעה, אביו לעולם. אמר רב יוסף (קכ"ו:) אמר איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים, דילמא בוכרא דאימא קאמר, כי ההוא דאתא לקמיה דרבה בר רב נחמן א"ל מוחזק אני בזה שהוא בכור, א"ל מנא ידעת, דקארו ליה בוכרא סכלא, דילמא בוכרא דאימא הוא דגמירי דבוכרא דאימא בוכרא סכלא קארו ליה.
שלח ליה ר' אבא לרב יוסף בר חמא עבדי גנבת והוא אומר לא גנבתי, מה טיבו אצלך, אתה מכרתו לי אתה נתתו לי במתנה רצונך השבע וטול, נשבע ואינו יכול לחזור בו, (קכ"ח.) מאי קמ"ל תנינא אמר לו נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך נאמנין עלי ג' רועי בקר ר"מ אומר יכול לחזור בו וחכמים אומרים אין יכול לחזור בו, הא קמ"ל באתן לך מחלוקת והלכה כדברי חכמים.
<h2>דף קכח.</h2>
שלח ליה רבי אבא לרב יוסף בר חמא הלכה שלישי בשיני כשר, רב אמר אפילו שלישי בראשון, מר בר רב אשי אכשר באבא דאבא, ולית הילכתא כמר בר רב אשי. שלח ליה ר' אבא לרב יוסף בר חמא היה יודע לו בעדות קרקע עד שלא נסתמה ונסתמה פסול, ושמואל אמר כשר, איפשר דמיכוין מצרניה, אבל גלימא לא, רב ששת אמר אפילו גלימא איפשר דמיכוין מדת ארכו ומדת רחבו, אבל נסכא לא, ורב פפא אמר אפילו נסכא איפשר דמיכוין מדת משקלותיו. מיתיבי היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו פקח ונתחרש פתח ונסתמה שפוי ונשתטה פסול, תיובתא דכולהו תיובתא.
<h2>דף קכח:</h2>
שלח ליה רבי אבא לרב יוסף בר חמא האומר על תינוק בין הבנים נאמן, ור' יוחנן אמר אין נאמן, מאי קאמר, אמר אביי הכי קאמר האומר על בן בין הבנים יירש כל נכסיי נאמן כר' יוחנן בן ברוקה, ור' יוחנן אמר אינו נאמן כרבנן, אמר רבא אי הכי נאמן ואינו נאמן יורש ואינו יורש מיבעי ליה, אלא אמר רבא הכי קאמר אמר על בן בין הבנים בכור הוא נאמן כר' יהודה, ורבי יוחנן אמר אינו נאמן כרבנן, והילכתא כדשלח ר' אבא בין היכי דתרצה רבא בין היכי דתרצה אביי, דקיימא לן הילכתא כר' יהודה וכרבי יוחנן בן ברוקה ותרוייהו הילכתא נינהו.
שלח ליה ר' אבא לרב יוסף בר חמא האומר תיטול אשתי כאחד מן הבנים, נוטלת כאחד מן הבנים, אמר רבא ובנכסים של עכשיו ובבנים שנולדו לו לאחר מיכן, וכן הלכה.
שלח ליה רבי אבא לרב יוסף בר חמא האומר תטול אשתו כאחד מן הבנים נוטלת כאחד מן הבנים, אמר רבא ובנכסים של עכשיו ובנכסים הבאין לאחר מיכן. שלח ליה ר' אבא לרב יוסף בר חמא המוציא שטר חוב על חבירו מלוה אומר לא נפרעתי כלום ולווה אומר פרעתי מחצה ועדים מעידים אותו שפרע כולו, הרי זה נשבע וגובה מחצה מנכסים בני חורין אבל מנכסים משועבדים לא, מאי טעמא, דאמרי לקוחות אנן על עדים סמכינן. דרש מר זוטרא משמיה דרב שימי בר אשי הילכתא ככל הני שמעתתא כדשלח רבי אבא לרב יוסף בר חמא.
יפה כח השטר מכח עדים שהשטר מוציא את האשה מבעלה מה שאין כן בעדים, ויפה כח עדים שהעדים שאמרו מת פלוני תינשא אשתו, כתוב בשטר מת פלוני לא תנשא אשתו. ואם אמרו מה שכתוב בשטר זה שמענו ושכחנו תינשא אשתו. כותב אדם עדותו בשטר ומעיד עליה לאחר כמה שנים. יפה כח השטר מכח הכסף שהשטר גובה מנכסים משועבדים מה שאין כן בכסף, יפה כח הכסף שהכסף פודה את הערכין ואת החרמין ואת ההקדשות ומעשר שיני מה שאין כן בשטר.
שלח ליה רבי אבא לרב יוסף בר חמא הלכה בעל חוב גובה מן העבדים, רב נחמן אמר אין גובין, והילכתא אין גובין, הני מילי לאחר מיתה אבל מיניה דידיה גובין, ואשה, אפילו מיניה דידיה לא גביא מעבדים.
<h2>דף קל.</h2>
ושכיב מרע שאמר חד בנאי לירתאי וחדא ברתא תירתינהו לנכסי דינא הוא דירתין, דתנן האומר איש פלוני ירשני במקום שיש בן בתי תירשני במקום שיש בן לא אמר כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל, ר' יוחנן בן ברוקה אומר אם אמר על מי שראוי לירשו דבריו קיימין, על מי שאין ראוי לירשו אין דבריו קיימין, וא"ר ישמעאל לא נחלק אבא וחכמים על אחר במקום בת ובת במקום בן דלא אמר כלום, על מה נחלקו, על בן בין הבנים ובת בין הבנות שאבא אומר תירש וחכמים אומרים לא תירש. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוחנן בן ברוקה. וכי אמרו רבנן היכא דכתבינהו לנכסי לחד בריה או לחדא ברתא ואפילו קטן המוטל בעריסה לא עשאו אלא אפוטרופוס, הני מילי כתב, אבל אמר יירשני אחד מבני שפיר דמי, ואי כתב לתרתין בניה במקום דאית ליה בני אחריני או לתרתין בנתיה לא אמרינן שוינהו אפוטרופא. ואי אמר פלוני בני בכור לא יטול פי שנים לא אמר כלום מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל.
<h2>דף קלג.</h2>
אמר רב הונא שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחר, רואין, אם ראוי לירשו נוטלן לשום ירושה, ואם לאו נוטלן לשום מתנה.
שלח רב אחא בריה דרב עוא לדברי רבי יוחנן בן ברוקה נכסיי לך ואחריך לפלוני, אם ראשון ראוי ליורשו אין לשיני בהן כלום, לפי שאין לשון מתנה אלא ירושה וירושה אין לה הפסק, א"ל רבא לרב נחמן והא פסקה, א"ל איהו סבר יש לה הפסק ורחמנא אמר אין לה הפסק. ההוא דא"ל לחבריה נכסיי לך ואחריך לפלוני וראשון ראוי ליורשו הוה, בתר דשכיב ראשון אתא שיני קא תבע, סבר רב עיליש קמיה דרבא למימר שקיל שיני, א"ל רבא דייני דחצצתא הכי דייני לאו היינו דשלח רב אחא בריה דרב עוא, איכסיף קרי עליה (ישעיהו ס', כ"ב) אני ה' בעתה אחישנה, אלמא הילכתא כרב אחא בריה דרב עוא.
<h2>דף קלג:</h2>
הנותן כל נכסיו במתנה לאחרים קנו ואפילו יש לו בנים, דתנן הכותב נכסיו לאחרים והניח את בניו מה שעשה עשוי, דוקא דאמר להון בלשון מתנה, והוא דברי הוא, אבל שכיב מרע בענן עד דמשייר משהו. ומתנת שכיב מרע במקצת בעיא קניין, דקא יהיב מקצת נכסים לאחר. ואשתו לגבי יורשים כאחר דמיא.
הכותב כל נכסיו לאחר והניח את בניו, מה שעשה עשוי אבל אין רוח חכמים נוחה הימנו, רשב"ג אומר אם לא היו נוהגין בניו כשורה זכור לטוב. א"ל שמואל לרב יהודה שיננא לא תיהוי כי עבורי אחסנתא אפילו מברא בישא לברא טבא וכל שכן מברא לברתא, דלא ידעת מאי זרעא נפיק מינייהו.
<h2>דף קלד.</h2>
האומר זה בני נאמן, למאי הילכתא, אמר רב יהודה אמר שמואל לירשו ולפטור את אשתו מן הייבום.
<h2>דף קלה:</h2>
שכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני ומת, רואין, אם כמייפה את כוחו כותבין ונותנין, ואם לאו אין כותבין ונותנין. היכי דמי מייפה את כחו, כדאמר רב חסדא וקנינא מיניה מוסף על מתנתא דא הכא נמי דאמר [אף] כתבו וחתמו והבו ליה, מיתיב ר' אבא בר ממל ברי[א] שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני ומת אין כותבין ונותנין הא שכיב מרע כותבין ונותנין, הוא מותיב לה והוא מפרק לה במייפה את כחו. איתמר אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כותבין ונותנין, וכן אמר רבא אמר רב נחמן הלכה כותבין ונותנין.
<h2>דף קלו.</h2>
הכותב נכסיו לבניו צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה דברי ר' יהודה, ר' יוסי אומר אינו צריך, מאי טעמא, זמנו של שטר מוכיח עליו. אמר רב הלכה כר' יוסי, ואע"ג דאמר רב הלכה כר' יוסי צריך שיכתוב מהיום כר' יהודה, (גיטין פ"ה:) דאתקין רב יהודה בגיטי איך פלוני בר פלוני פטר ותריך ית פלניתא איתתיה מן יומא דנן ולעלם, מן יומא דנן לאפוקי מדר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו, לעולם, לאפוקי מדבעא מיניה רבא מרב נחמן היום אי את אשתי ולמחר את אשתי מהו, (שם פ"ג:) תיבעי לר' אליעזר עד כאן לא קאמר ר' אליעזר התם אלא דלמאן דקשרי קשרי לעולם אבל הכא לא, או דילמא לא שנא, תבעי לרבנן עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא דלא פסקה מיניה לגמרי אבל הכא כיון דפסקה פסקה, מסתברא בין לר' אליעזר ובין לרבנן כיון דפסקה פסקה.
בעא מיניה רבא מרב נחמן בהקנאה מהו, א"ל בהקנאה אינו צריך. אמר רב פפא האי אקניתא זמנין צריך כתיבה זימנין לא צריך כתיבה, כתוב ביה אקנייה וקנינא מיניה לא צריך, כתוב ביה קנינא מיניה ואקנייה צריך, מאי טעמא, אקנייה וקנינא מיניה דאקנייה מהשתא משמע, קנינא מיניה ואקנייה אף על גב דקנינא מיניה לאו מהשתא משמע הכי קאמר קנינא מיניה מהשתא דאקנייה לאחר מיתה.
<h2>דף קלז.</h2>
תניא נכסיי לך ואחריך לפלוני ירד ראשון ומכר ואכל, השיני מוציא מיד הלקוחות דברי רבי, רשב"ג אומר אין לשיני אלא מה ששייר ראשון בלבד, ורמינהי נכסי לך ואחריך לפלוני יורד הראשון ומוכר ואוכל אין לשיני אלא מה ששייר ראשון דברי ר', רשב"ג אומר אין לראשון אלא אכילת פירות בלבד, קשיא דר' אדר' קשיא דרשב"ג אדרשב"ג, דר' אדר' לא קשיא הא בגופא הא בפירא, דרשב"ג אדרשב"ג לא קשיא הא לכתחילה הא לדיעבד. אמר אביי איזהו רשע ערום, זה המשיא עצה למכור בנכסים כרשב"ג. כי אתא רבין א"ר יוחנן ואמרי לה אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן הלכה כרשב"ג, ומודה רשב"ג שאם נתנה במתנת שכיב מרע לא עשה ולא כלום, מאי טעמא, אמר אביי מתנת שכיב מרע לא קניא אלא לאחר מיתה וכבר קדמו אחריך. א"ר זירא א"ר יוחנן הלכה כרשב"ג ואפילו היה בהן עבדים ושפחות והוציאן לחירות, פשיטא, מהו דתימא א"ל למיעבד בהו איסורא לא יהבו לך, קמ"ל. אמר רב יוסף א"ר יוחנן הלכה כרשב"ג ואפילו עשאן תכריכין למת, פשיטא, מהו דתימא א"ל לשווינהו אסורי הנאה לא יהבי לך, קמ"ל.
<h2>דף קלט.</h2>
הניח בנים גדולים וקטנים אין הגדולים מתפרנסין על ידי הקטנים ולא הקטנים נזונין על ידי הגדולים אלא חולקין בשוה, נשאו הגדולים ישאו הקטנים, ואם אמרו הקטנים הרי אנו נושאין כדרך שנשאתם אתם אין שומעין להם אלא מה שנתן להם אביהן נתן. הניח בנות גדולות וקטנות אין הגדולות מתפרנסות על ידי הקטנות ולא הקטנות ניזונות על ידי הגדולות אלא חולקות בשוה, זה חומר בבנות מבבנים שהבנות ניזונות על הבנים ואין ניזונות על הבנות.
אמר רבא האי גדל אחי דלבש וכסי מדאחי מאי דעבד עבד, דניחא להו דלישתמען במילי, והאנן תנן אין הגדולים מתפרנסין על ידי הקטנים מתניתא בשראכא, שראכא פשיטא, מהו דתימא לא ניחא להו דליתזל קמ"ל.
נשאו גדולים ישאו קטנים, מאי קאמר, אמר רב יהודה הכי קאמר נשאו גדולים לאחר מיתת אביהם, אבל אם נשאו גדולים בחיי אביהם ואמרו קטנים לאחר מיתת אביהם הרי אנו נושאין כדרך שנשאתם אתם אין שומעין להם אלא מה שנתן להם אביהן נתן.
<h2>דף קמב:</h2>
ובן שנולד לאחר מיתת אביו אינו ממעיט בחלק בכורה, מאי טעמא, וילדו לו בענן וליכא, והיכי משכחת לה כגון דהוה אית ליה בכור ופשוט והוה מיעברא דביתהו כדמית ושבק מאה וחמשין זוזי, ההוא ברא דאיתיליד לבתר דמית אבוהי אינו ממעט בחלק בכורה, היכי שקיל בכור מהנך מאה וחמשין זוזי, חמשין חלק בכורה דידיה והנך מאה זוזי דפיישין פלגין להון בתלתא חולקין בשוה, והיינו בן שנולד לאחר מיתת אביו אינו ממעט בחלק בכורה.
תינוק בן יום אחד נוחל ומנחיל, למאי הילכתא, אמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא לומר שממעט בחלק בכורה, היכי משכחת לה כגון דאית ליה לראובן בכור ופשוט והדר הוה ליה חד ברא אחרינא ומית ראובן ביומיה ובתר דמית כד הוה ההוא ברא בר חד יומא מית, לא תימא הני ניכסי דראובן פלגין להון הלין תרין בני קשישי דפיישין בכור שקיל תרי תילתי ופשוט שקיל תילתא, אלא פלגין להון בארבעה חולקין שקיל בכור פלגא ופשוט ריבעא ואידך ריבעא פלגין לה בכור ופשוט בשוה. ודוקא תינוק בן יום אחד, אבל עובר לא, דכתיב וילדו לו ילוד אין שאין ילוד לא.
אמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרב בכור שנולד לאחר מיתת אביו אינו נוטל פי שנים, מאי טעמא, בענן יכיר וליכא. היכי משכחת לה, כגון שהיו שתי נשים או שלש נשים מעוברות וקדימא חדא מינייהו וילידא. לעניין חמש סלעים מיחייב, דבפטר רחם תלא רחמנא, ולמשקל פי שנים לית ליה.
<h2>דף קמח:</h2>
אמר רב יוסף בר מיניומי אמר רב נחמן שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים, רואין אם כמחלק, מת קנו כולן עמד חוזר בכולן, אם כנמלך, אם מת קנו כולן עמד אינו חוזר אלא באחרון, ודילמא עיוני קא מעיין, סתם שכיב מרע מידק דאיק ברישא והדר יהיב. אמר רב אחא בר מניומי אמר רב נחמן שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים אע"פ שלא קנו מידו אם עמד אינו חוזר, חיישינן שמא יש לו נכסים במקום אחר. ואלא הא דקתני שייר קרקע כל שהו מתנתו קיימת לא שייר קרקע כל שהו אין מתנתו קיימת, אמאי ניחוש שמא יש לו נכסים במקום אחר, אמר רב חמא באומר כל נכסיי אילו, מר בר רב אשי אמר במוחזק.
איבעיא להו חזרה במקצת הויא חזרה בכולהו או לא, ת"ש כולן לראשון ומקצתן לשיני שיני קנה ראשון לא קנה, מאי לאו בשמת, לא בשעמד, הכי נמי מסתברא מדקתני סיפא מקצתן לראשון וכולן לשיני ראשון קנה שיני לא קנה אי אמרת בשלמא בשעמד משום הכי ראשון קנה דשייר שיני לא קנה דלא שייר, אלא אי אמרת בשמת תרוייהו ליקנו, א"ל רב יימר לרב אשי ותיהוי נמי בשעמד אי אמרת בשלמא חזרה במקצת הויא חזרה בכולהו היינו דשיני מיהת קנה ראשון לא קנה, אלא אי אמרת חזרה במקצת לא הויא חזרה בכולהו לחד מינייהו לא ליקני. והילכתא חזרה במקצת הויא חזרה בכולהו, רישא משכחת לה בין בשמת ובין בשעמד, סיפא לא משכחת לה אלא בשעמד. אמר רב ששת יטול יזכה יחזיק ויקנה כולן לשון מתנה הן, במתניתא תנא אף יחסין ויירת בראוי ליורשו ורבי יוחנן בן ברוקה היא.
<h2>דף קמט.</h2>
איבעיא להו שכיב מרע שמכר כל נכסיו מהו, זמנין אמר רב יהודה אמר רב אם עמד חוזר, וזמנין אמר רב יהודה אמר רב אם עמד אינו חוזר, ולא פליגי הא דאיתנהו לזוזי בעינייהו הא דפרעינהו בחובו.
איבעיא להו שכיב מרע שהודה מהו, ת"ש דאיסור הוה ליה תריסר אלפי זוזי בי רבא, רב מרי בריה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה הוה [ובי רב הוה], אמר רבא במאי נקניהו רב מרי להני זוזי אי בירושה לאו בר ירושה הוא, אי במתנה מתנת שכיב מרע כירושה שוויה רבנן כל היכא דאיתיה בירושה איתיה במתנה וכל היכא דליתיה בירושה ליתיה במתנה, אי במשיכה ליתנהו גביה, אי בחליפין אין מטבע נקנה בחליפין, אי אגב ארעא לית ליה ארעא, אי במעמד שלשתן שלח לי לא אזילנא לגביה. מתקיף לה רב איקא בריה דרב אמי ולודי איסור דהני זוזי דרב מרי נינהו וליקנינהו באודיתא, אדהכי נפק אודיתא מבי איסור, איקפד רבא אמר קא מגמרי טענתא אינשי ואתו ומפסדו לי.
<h2>דף קמט:</h2>
שייר קרקע כל שהו מתנתו קיימת, וכמה כל שהו, אמר רב יהודה קרקע כדי פרנסתו, רב ירמיה בר אבא אמר מטלטלין כדי פרנסתו. א"ר זירא כמה מכוונן שמעתתא דסבי, קרקע כל שהוא מאי טעמא דאי קאי סמיך עילויה, מטלטלין נמי אי קאי סמיך עלייהו, ולאו דוקא קרקע אלא אפילו כל שהוא מטלטלי הוי שיור.
<h2>דף קנ.</h2>
אמר מטלטלי לפלניא, כל מאני תשמישתא איקרו מטלטלי וקני בר מחיטי ושערי, כל מטלטלי, אפילו חיטי ושערי ורחים העליונה לבר מרחיים התחתונה, כל דמיטלטל, ואפילו רחיים התחתונה.
<h2>דף קעה.</h2>
יפה כח השטר מכח עדים שהשטר מוציא את האשה מבעלה מה שאין כן בעדים, ויפה כח עדים שהעדים שאמרו מת פלוני תינשא אשתו, כתוב בשטר מת פלוני לא תנשא אשתו. ואם אמרו מה שכתוב בשטר זה שמענו ושכחנו תינשא אשתו. כותב אדם עדותו בשטר ומעיד עליה לאחר כמה שנים. יפה כח השטר מכח הכסף שהשטר גובה מנכסים משועבדים מה שאין כן בכסף, יפה כח הכסף שהכסף פודה את הערכין ואת החרמין ואת ההקדשות ומעשר שיני מה שאין כן בשטר.
